חורבן הבית.
ט' באב מציין חורבנות רבים הקשורים בבית העם היהודי –
האיסור על בני ישראל להיכנס לארץ לאחר חטא המרגלים,
בית המקדש הראשון שחרב בידי צבא נבוכדנצר השני,
בית המקדש השני שחרב בידי הצבא הרומי,
חורבן ביתר וחרישתה של ירושלים לטובת הקמת עיר אלילים.
זכרונות ארוכים, חוזרים ונשנים של חורבן.
וזה לא נגמר שם – גם גירוש יהודי אנגליה, גירוש צרפת הגדול, גירוש ספרד, גירוש יהודי צרפת בשואה התרחשו סביב מועד ט' באב.
זכרון מורכב וקשה שיצר (ויוצר) דפוס שחוזר על עצמו, וזכרונות נוספים דומים.
למה דווקא אז? מה המשמעות?
אני לא יודעת לומר. בטוחני שיש גדולים בתורה שיידעו להשיב על כך.
מה אני כן יודעת?
שזהו זכרון קולטיבי שלנו, של העם היהודי,
שבכוחו ובכוחה של כל אחד ואחת מאיתנו
לנקות ולמחוק חלק כלשהו מהזכרונות האלה,
וככל שיתנקו – לא נשחזר עוד את החורבן הזה.
אגב, ברור לנו, שחורבן הבית הגשמי, הינו גם בבחינת חורבן הבית הרוחני.
חורבן הבית החיצוני, הינו גם בבחינת חורבן הבית הפנימי.
אני מזמינה אתכן ואתכם,
להקדיש מס' דקות היום
ולהעלות לתודעה את השאלה (ואולי גם את התשובה, אך לא חובה) –
היכן בא לידי ביטוי חורבן הבית שלכ/ם.
אילו רגשות ומחשבות הוא מעלה.
מה קורה לכן/ם בגוף.
לצד מה שעולה, חישבו על חורבנות הבית היהודי,
לאורך כל השנים. כאלו שאתם מכירים וכאלו שלא.
ועתה, פנו אל הישות האלוהית,
בענווה ובחמלה
ובקשו ממנה לנקות את כל הזכרונות הללו מרקמת הנשמה שלכן/ם.
לנקות אותם עד תום.
אני מצטערת
בבקשה סילחי לי
תודה לך
אני אוהבת אותך
אני מצטערת
בבקשה סילחי לי
תודה לך
אני אוהבת אותך
אני מצטערת
בבקשה סילחי לי
תודה לך
אני אוהבת אותך
אני מצטערת
בבקשה סילחי לי
תודה לך
אני אוהבת אותך
אני מצטערת
בבקשה סילחי לי
תודה לך
אני אוהבת אותך
אני מצטערת
בבקשה סילחי לי
תודה לך
אני אוהבת אותך
אהובים ואהובות,
מאחלת צום קל לצמים
וניקיון נשמתי מלא לכולנו.
